ידועים בציבור - מגורים משותפים 

מאת: עו"ד ליאן קהת


ההגדרה המקובלת לידועים בציבור הינה בני זוג המנהלים חיי משפחה במשק בית משותף.

לעניין זה קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש את המונח חיי משפחה פרשנות מרחיבה.

במונח "חיי משפחה" לא עסקינן רק בבני זוג הרוצים להמשיך את הדור ולגדל צאצאים.

יש להכיר ב"תא משפחתי" גם אם הוא לא מבוסס על קשר פורמאלי של נישואין ואין תכליתו גידול צאצאים. כך למשל במקרים של בני זוג שגילם בעת יצירת הקשר מבוגר יחסית אף שיוכלו לחיות יחד עוד עשרות שנים.


על פי הפסיקה של בית המשפט העליון, כדי לענות להגדרה של ידועים בציבור די בכך שבני הזוג דבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והקשר הזוגי ביניהם מבוסס על יחסי אישות וכולל יסודות אמוציונאליים וכלכליים.

ניתן באופן עקרוני אף להכיר בקשר של ידועים בציבור גם אם אחד מבני הזוג נשוי פורמאלית אותה עת לאחר. כך למשל אם יוכח שיתוף בנכסים בין בני זוג כאשר אחד מהם טרם התגרש מבן הזוג לו הוא נשוי למשל עקב סרבנות גט מתמשכת ובלתי הוגנת מצידו של בן הזוג הנשוי לידוע בציבור. מובן כי נטל ההוכחה לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור כבד יותר כאשר אחד מבני הזוג נשוי לאחר.

בפסיקה שנתנה בחודש 9/07 על ידי כבוד השופט יעקב כהן מבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא נפסק כי מגורים משותפים אינם בהכרח תנאי להכרה בבני הזוג כידועים בציבור. בית המשפט קבע כי יכול וזוג יחשבו כידועים בציבור גם בהעדר לינה משותפת. לדעת בית המשפט "משפחה" הם גם שני אנשים המבלים זמנם וחייהם יחד אף אם הם לנים בנפרד.

יחד עם זאת ו"מהעובדה בלבד שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא. עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן זוגו הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן זוג נשוי במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק. הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני זוג ידועים בציבור נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים בני זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי.

יש איפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני הזוג לניתוק הקשר מאידך גיסא". בג"צ 4178/04 פלוני נגד בית הדין הרבני לערעורים.